בפוסט הקודם הסברתי מה הוא תהליך האינדיבידואציה של עת התבונה. . בפוסט זה אני רוצה ליצור לכם הכרות עם הדה אינדיבידואציה.
מושג הדה אינדיבידואציה נטבע בראשונה על ידי לאון פסטינגר ו והורחב על ידי פיליפ זימברדו. שהצביעו על מצב פסיכולוגי שבו האינדיבידואל מאבד את זהותו האישית ומתמזג בצורה אנונימית עם זהות הקבוצה. מצב זה מתעורר כשמציגים אויב ונגדו מקיימים עוררות של אחדות ואחידות קבוצתית גבוהה והתמקדות ב'אנחנו' לעומת 'הם'.
הסוציולוג גוסטב LeBon שחקר תופעה זו לעומקה מסביר לנו שבמצבים כאלה האנשים נוטים לאבד את היכולות המנטליות האישיות הגבוהות שלהם וה-Mind הרציונלי שלהם כאינדיבידואלים מוחלף ב-Mind קבוצתי המחליש את יכולת הוויסות העצמית ואת תחושת האחריות של האינדיבידואל למעשיו והוא נסחף אחר מה שקורה במצב ולנורמות שמכתיבה הקבוצה באותו מצב.
הסכנה במציאות של אובדן הזהות האישית לא רק מאפשרת לפרט להיטמע בתוך הקבוצה, להישאר אנונימי לא מזוהה וכך לאבד את העכבות המוסרית על התנהגויות אנטי חברתית, אי ציות לחוק והתעלמות מהנורמות הדמוקרטיות. ההיטמעות בתוך הקבוצה מגבירה את הנטייה לבצע התנהגויות תוקפניות ללא חשש מתוצאותיהן, גם משום שהקבוצה מגנה על חבריה מפני גינוי ועונש.
במצבים של שסעים חברתיים עמוקים המוחרפים על ידי הסתה ודמוניזציה נוצרים תנאים המביאים לדה-אינדיבידואציה שיש לה השפעות שליליות חמורות הן על הפרט והן על החברה כקולקטיב שהופך לאספסוף חסר רסן.
וזה מה שקורה לנו היום.
האלימות וחוסר הסובלנות החברתית והאישית הולכת וגואה. אין קבוצה שמצליחה להתחמק מהרעה ששוטפת את המציאות החברתית המידרדרת לאלימות יומיומית. והחשש ממלחמת אחים או אירוע קיצוני אחר על רקע פוליטי ואידיאולוגי שיסתיים באסון לכולם, כחברה וכאינדיבידואלים, מרחף באוויר.
וכל זה מחזיר אותנו לנדבך נוסף של הבנה על התפקיד האישי והחברתי שיכולה וצריכה למלא תבונת האינדיבידואציה של עת התבונה.
תהליך האינדיבידואציה של עת התבונה שממקד מחדש את השקעת המשאבים התבונתיים והנפשיים שלנו באישיותנו הייחודית ובהעמקתה, טוענים אותנו ביכולות חדשות להתמודדות עם תהליכי הדה אינדיבידואציה ויוצרים בנו חסמים בפני כניעה לכל צורה של אנונימיות ההתנהגות העדרית.
יפה ומדויק