מה הלאה?

ככל שחולף הזמן והמדענים לומדים יותר את נגיף הקורונה, הם צופים שמגפת הקורונה תמשך עוד תקופה ארוכה עם לא מעט גלים של התפרצויות חדשות.

נגיף הקורונה עובר מוטציות ועל כן נראה כי גם התרופה לקורונה, אם וכאשר תמצא, תהיה בעלת תוקף מוגבל. בדומה לשפעת שחוזרת כל חורף אך במוטציה חדשה שמחייבת פיתוח חדש של תרופות להתמודדות עמה, כך גם לגבי הקורונה. לא תמצא תרופה שתאפשר לנו להיפטר ממנה סופית. נצטרך כנראה להתרגל לקבל ולחיות עם ולצד הקורונה עוד זמן רב ולפתח כל פעם תרופות עדכניות להתמודדות עם המוטציה החדשה שלה. יתר על כן, המדענים צופים כי גם נגיפים אחרים, חדשים ובלתי מוכרים עדיין, עשויים לתקוף אותנו בשנים הבאות. וכך, גם לאחר שנלמד לחיות עם ולצד הקורונה, אנחנו עשויים למצוא את עצמנו חשופים בפני נגיפים ומגפות אחרות.

כל אלה מחייבים אותנו לשנות את השאלה הבסיסית שאנו צריכים לשאול את עצמנו. השאלה היא לא כיצד ומתי ננצח את הקורונה, אלא איך נפתח את הכישורים האישיים שלנו שיאפשרו לנו לקיים אורח חיים תקין עם המציאות החדשה והמתמשכת של אי וודאות קיומית שעלינו להתכונן לקראתה. ובהקשר כזה בולטת עוד יותר העליבות של מדיניות משרד הבריאות המופעלת על כל מי שהם מעבר לגיל היציאה לפנסיה וככאלה נתפסים על ידה כשייכים ל" קבוצת הסיכון של הזקנים" מדיניות זו נקבעת על פי הנתונים האפידמיולוגים המדגימים קשר סטטיסטי ישיר בין גיל כרונולוגי (זה המופיע בתעודת הזהות שלנו), לתחלואה קשה ותמותה מהקורונה.

הם מתעלמים מהגורם העיקרי הקובע את תוחלת החיים ואת העמידות של האדם המזדקן בפני ההדבקות והמקרים הקשים של תחלואת הקורונה - 'הגיל התפקודי'. כל אחד מאיתנו מכיר בני 80,70 ואף 90, הממשיכים לקיים חיי יום־יום עצמאיים ופעילים, ולעומתם בני 50 שרמת התפקוד שלהם כבר מאוד נמוכה והם כבר לוקים במערכת חיסונית חלשה, בדמנציה ובהתפרצות של מחלות הרקע המגבירות את סיכוני ההדבקות בקורונה - סוכרת, סרטן, מחלות לב ומחלות ריאה. משרד הבריאות גם מסתיר מאיתנו את העובדה שרוב רובם של אלה שלקו בקורונה חמורה, נזקקו למכונת הנשמה ונפטרו ממנה, הגיעו מהמחלקות הסיעודיות, ורק מיעוט זניח מקרב אלה שממשיכים לתפקד עצמאית גם בגילים המתקדמים.

אלה, מצליחים לקיים "רזרבה תפקודית" המגינה עליהם בפני מצבים של הדבקות חמורה מנגיפים, כמו גם בפני המחלות הכרוניות המקוננות בגופנו ונוטות להתפרץ בהזדקנות. כפי שהסברתי בספרי 'עת התבונה – הגיל החדש בחיי האדם', 'הגיל התפקודי' נקבע על פי כיצד אנחנו מתפקדים גופנית, שכלית, רגשית וחברתית ומצליחים לקיים את הסינרגיה המתגברת ביניהם. בכך טמונה עוצמה אנושית 'על-רפואית' חשובה ביותר גם לחיזוק המערכת החיסונית שלנו ועמידתה בפני הדבקות בנגיפים והחמרת מצבי התחלואה.

להכרה ביכולת שלנו להפעיל את העוצמה האישיותית הזו יש תפקיד מרכזי ביכולתנו להמשיך ולקיים אורח חיים תקין, גם במציאות המאיימת החדשה שעלינו להתכונן לקראתה בשנים הקרובות.

כל הניסיונות שלי עד כה לשכנע את גורמי הממשלה לשנות את המדיניות שלה לגבי האוכלוסייה המזדקנת, להתייחס אלינו על פי הגיל התפקודי ולא על פי הגיל הכרונולוגי שלנו ולעודד אותנו לפעול על מנת לחזק ואף להצעיר את הגיל התפקודי שלנו, נכשלו עד כה.

זאת, למרות שכבר קיימים הכלים המאפשרים למדוד את גילו התפקודי של האדם ולעצב את המדיניות על פי גיל זה. וכן גם יש לנו המתודות הנחוצות על מנת להנחות את האוכלוסייה המזדקנת כיצד לשנות לטובה בצורה אקטיבית לשנות לטובה את הגיל התפקודי שלהם.

אז מה עושים?

לא ממתינים עד שמשרד הבריאות יתעורר לכך, אם בכלל.

לוקחים את גורלנו בידינו.

בשלב ראשון אני מציע שתקראו ותפנימו לעצמכם את הידע על מרכיבי הגיל התפקודי שלכם וכיצד תוכלו להשפיע עליהם מתוך ספרי 'עת התבונה – הגיל החדש בחיי האדם'.

מיד לאחר שתהיה הפוגה מסוימת בגל הקורונה הגואה עתה, אני מתכוון לחדש את סדנאות 'עת התבונה – מתאוריה ליישום' שבהן אני מלמד, מתרגל ומלווה מקרוב את ביצוע תהליכים אלה. אלה הן סדנאות מאוד אינטימיות שמספר המשתתפים בהם אינו עולה על 8, לכן על מנת להבטיח את מקומכם אני מציע למעוניינים להירשם כבר עתה באתר 'עת התבונה'.

מעבר לכך, מאחר ובתהליך ההרשמה אתם מעבירים לי את המייל שלכם, יתאפשר לי להכניס אתכם גם לרשימת התפוצה של הפוסטים שאני כותב מדי פעם להרחבת הידע על נושא חשוב זה.

אז להשתמע... ואני מקווה גם, להתראות בהקדם... שלכם ולבריאותכם, צבי לניר.