עופר אילני ('הארץ' 14.2.2024) טוען כי בארה"ב מתנהל עתה מרוץ בחירות בין שני מועמדים גריאטריים, שאינם כשירים לתפקיד, בגלל גילם ושמערכת הבחירות בארה"ב היא רק חלק מבעיה רחבה יותר: דיקטטורה של שלטון קשישים תופעה אותה הוא מכנה 'מלכודת הגרונטוקרטיה'.
הוא יוצא בעיקר נגד ג'ון בידן, שרץ לכהונה שניה שבסופה יהיה בן 86, כהמייצג האולטימטיבי של 'מלכודת הגרונטוקרטיה'. לתפיסתו, בידן לא מתאים מכיוון שהוא סובל מבעיות זיכרון חמורות על סף הסניליות. אכן בידן נוטה לשכוח ולבלבל בין שמות והיו לו לא מעט מעידות כאלה. האחרונה לפני כמה ימים כשבמסיבת עיתונאים בלבל בין שמות הנשיאים של מקסיקו ומצרים "נשיא מקסיקו א-סיסי". לכך יש להוסיף את הטיעונים על אי התאמתו בגלל המעידות הגופניות שלו דוגמת המעידה שלו בזמן שעלה על המטוס הנשיאותי בשדה התעופה הצבאי אנדרוז בדרכו לאטלנטה, כשנפל על ברכיו, אך התרומם במהרה ונכנס ל"אייר פורס 1". התקשורת מיהרה לעשות מכל זה מטעמים עם קורטוב של לעג.
טענת הגרונטוקרטיה של אילני היא אחת מביטוייה של ה'גילנות' הנפוצה בציבור ששופטת אדם לפי גילו ולא לפי תפקודו האישי. סקר של מכון איפסוס ורשת ABC גילה כי 86% מהאמריקאים סבורים שהוא מבוגר מכדי לרוץ לכהונה שנייה, וכך גם 62% סברו כי יריבו טראמפ, בן ה- 77, מבוגר מדי להיבחר שוב. (ואגב גם ביבי לא רחוק מכך – 75).
אך אני רוצה להאיר היבט אחר. טעות בסיסית עמוקה יותר המסתתרת מאחורי טיעון ה'גרונטוקרטיה' -הטענה המזהה בהכרח את ההזדקנות עם דעיכה בלתי נמנעת ביכולת החשיבה ושיקול הדעת.
המחקרים העכשוויים בתחום מדעי המוח מצביעים על כך כי התפיסה הרווחת שבהזדקנותנו כל הכישורים שלנו יורדים, אינה נכונה. אכן בהזדקנות יש כישורים שיורדים בנו, אך במקביל יש גם כישורים שדווקא עולים בנו בהזדקנותנו.
בין הכישורים היורדים בנו יש למנות את הירידה בזיכרון והירידה במהירות התגובה המילולית והגופנית. אך במקביל עולים בנו הכישורים הקוגניטיביים המאפשרים לנו התמודדות תבונית יותר עם הבעיות הסבוכות בפניהם אנחנו ניצבים ואינטליגנציה רגשית המאפשרת לנו יכולת גבוהה יותר בניהול רגשותינו ובזיהוי,רגשותיו של האחר והתחשבות בצרכיו ובנקודת הראות שלו השונה משלנו.
להבחין מאותם מקרים נירולוגיים פתולוגיים של מחלות מוח, דמנציה ואלצהיימר, לא צריכה להיות דעיכה ביכולת החשיבה, השיקולים והרגש שאנחנו יכולים להפעיל בהזדקנותו. אדרבא, במקרים רבים דווקא בהזדקנותנו אנחנו כשירים יותר לפתח יכולות של תפיסה רחבה יותר ושיקולי דעת ורגש עמוקים יותר מאשר אלה שהיו לנו בגילים הצעירים של חיינו.
מוחות הצעירים עולים על המוחות בגילים המתקדמים של החיים ביכולת לזכור שמות ותאריכים, אך בהזדקנותנו אנחנו עולים עליהם ביכולת להעמיק בזיהוי מצבים. בהזדקנותנו כשנפגוש אדם ברחוב אנחנו אולי כבר לא נזכור את שמו אך נדע טוב יותר להעריך אם ניתן לסמוך עליו. אנחנו לא נזכור באיזה שנה קרה אירוע חשוב, אך נעמיק יותר בהבנת משמעותו.
בהזדקנותנו מוחנו נשען פחות על פרטים כמו שמות ותאריכים ויותר על תבונת הניסיון שצברנו מלקחי התנסויות העבר העשיר שלנו. עם הגיל מגיע ניסיון, עם הניסיון מגיעה תבונה, ועם התבונה מגיע שיקול הדעת.
בצעירותנו אנחנו נחרצים יותר בשיפוטים ובקבלת החלטות שלנו, אך בהזדקנותנו יש לנו יכולת טובות יותר לשקול כל מצב על פי ההקשר הייחודי שלו.
בצעירותנו אנחנו יותר מוחצנים, בטוחים בעצמנו ומשקיעים את עצמנו בעליה בסולם הקרירה ובהישגים. בהזדקנותנו אנחנו יותר מופנמים, ומתוך המופנמות הזו והרגישות שלה ל'אני' האישי שלנו עולה בנו גם רגישות גדולה יותר לאחר, לעמדותיו ולמצוקותיו.
בצעירותנו יש לנו אנרגיות גדולות יותר להשקיע בפתרון הבעיות אך בהזדקנותנו אנחנו יודעים טוב יותר להבחין בין הדברים הניתנים לפתרון ולהשלים עם אלה שאינם ניתנים לפתרון.
כל זה לא בא לנו אוטומטית עם הגיל. אלה הן יכולות שלא כולנו יודעים להשתבח בהן. זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו וזה נכון גם לגבי מנהיגים, נשיאים וראשי ממשלה.
דווקא משום כך, אני מוצא לנכון לנצל את ההזדקנות להציג את בידן, אותו אילוני רואה כהמייצג האולטימטיבי של 'מלכודת הגרונטוקרטיה', כהמייצג האולטימטיבי של 'תבונת ההזדקנות'.
תבונת ההזדקנות הזו התגלתה אצלו במסיבת העיתונאים שערך לאחר נצחונו המפתיע בבחירות האמצע, כשבניגוד לכל התחזיות ולהפתעת כולם, הוא התגלה כנשיא מכהן שזכה לרוב בסנט ואבד פחות מושבים בבית הנבחרים מכל נשיא אחר בכהונתו הראשונה מזה 40 שנה. במסיבת העיתונאים הוא היה מאוזן, לא משתלח ולא מעליב ולא מקניט. הוא גם הודה שהוא "מבין את המצוקה" בכל הנוגע לאינפלציה ועליית יוקר המחיה – שני הנושאים העיקריים שטרמפ והמעומדים מטעמו העלו אז כנגדו בקמפיין שלהם. קשה לי שלא להשוות את התגובה הזו לתרועת המנצחים של טרמפ כשניצח בבחירות לנשיאות, או לזו של המנצח בבחירות האחרונות אצלנו...
וכך גם במדיניות החוץ, תבונת ההזדקנות שלו התבטאה במתינות ושיקול הדעת הזהיר בהפעלת הכוח. כך הוא השיג את השקטת המצב באפגניסטן, את חידוש המו"מ עם איראן, ואת ניהול ההתמודדות הגלובלית עם עם רוסיה וסין ,בעיקר בהקשר של התסבוכת במלחמת אוקראינה ועתה בניסיונות שלו לסיים את המלחמה בעזה ולחלץ את הסכסוך הישראלי- פלסטיני בטרם יהפוך לסכסוך שיגרור גם אותם לתוכו.
זו היא תבונה המשלבת בין רכות רגישה ובין נוקשות תקיפה, בין האמפטיה והרגישות שלו שנחשפה לנו במפגשיו עם משפחות החטופים מחד ומאידך, הנחישות התקיפה שלו במסר לחיזבאללה: "למי שחושב לנצל את במצב, יש לי מילה אחת -"Don't, Don't".-
תבונת ההזדקנות היא התבונה הגורסת כי הפתרונות העדיפים הם תמיד פתרונות משלבים. פתרונות של 'גם וגם' ולא פתרונות של 'או - או'. בהקשר לטענת סכנת הגרונטוקרטיה הפתרון לא צריך להיות סילוקם של מנהיגים מזדקנים אלא שילוב בין מנהיגים צעירים ומזדקנים, כשכל אחד מהם תורם מיכולתו ומחפה על חולשותיו של האחר.
ובהקשר לטעות הבסיסית העמוקה יותר שהסתתרה מאחורי טיעון ה'גרונטוקרטיה' - הטיעון המזהה בהכרח את ההזדקנות עם דעיכה בלתי נמנעת ביכולת החשיבה ושיקול הדעת, דומני שהגיע הזמן להשתחרר מהסטיגמה הזו ולבחון את מי שעומד מולנו על פי כישוריו ולא על פי גילו.
ולבסוף, גילוי נאות: אני בן 86, הגיל שבו יהיה בידן אם יזכה בקדנציה שניה.
מאמר חשוב מאד צבי לניר. תודה רבה. לפני כשנה נפרדנו מאבא, שהלך לעולמו בגיל 90. אכן בשנתו האחרונה הוא סבל מבעיות של "זקנים" (מה לעשות ואף אחד לא חי לנצח), אבל עד ימיו האחרונים הוא היה מעורב בחיי הקהילה בה חי עשרות שנים, וביומן הפגישות שהותיר אחריו אפשר היה למצוא שורה ארוכה של פגישות מתוכננות, במסגרתן נפגש עם צעירים יותר וצעירים פחות, ולהפך, במטרה לקדם את ענייני הציבור תוך שילוב יכולות בדיוק כפי שאתה מצער. כל זה כמובן לא אמור לעניין אדם "ביקורתי" כמו עפרי אילני, שקרוב לוודאי יביא את מאמרך כדוגמא ל"תיזה" שלו, שהרי כמו הנשיא ביידן, גם אתה שיבשת את שמו וכתבת 'עופר' במקום 'עפרי'... עיון בתרומתו של המלומד אילני לאנושות, מעלה מן האוב פתגם יהודי ידוע וישן:…
אודי תודה על תגובתך. אכן שיבשתי את שמו של עפרי ולא בכוונה. בהזדקנותנו יש בנו כישורים עולים אך גם כישורים יורדים וביניהם שיבושי זכרון ושיבושי מילים. אך כל אלה לא צריכים להוציא אותנו ממגרש המשחקים של החיים הפעילים.....
הי צבי, מכתב חשוב מאד.הוא מעודד ובונה. יחד עם זאת, יש לי שאלות/תהיות. למיטב הבנתי, יש גיל שבו מתחילה דמנציה משמעותית, שבה אנשים ממש מתקשים לקבל החלטות. איך יודעים שאדם רק שכח מילה, אך הוא עדיין בעל יכולת טובה לקבל החלטות, ומתי מגיע השלב שקבלת ההחלטות עצמה נפגעת?
מאמר חשוב מאד צבי לניר. תודה רבה. לפני כשנה נפרדנו מאבא, שהלך לעולמו בגיל 90. אכן בשנתו האחרונה הוא סבל מבעיות של "זקנים" (מה לעשות ואף אחד לא חי לנצח), אבל עד ימיו האחרונים הוא היה מעורב בחיי הקהילה בה חי עשרות שנים, וביומן הפגישות שהותיר אחריו אפשר היה למצוא שורה ארוכה של פגישות מתוכננות, במסגרתן נפגש עם צעירים יותר וצעירים פחות, ולהפך, במטרה לקדם את ענייני הציבור תוך שילוב יכולות בדיוק כפי שאתה מצער. כל זה כמובן לא אמור לעניין אדם "ביקורתי" כמו עפרי אילני, שקרוב לוודאי יביא את מאמרך כדוגמא ל"תיזה" שלו, שהרי כמו הנשיא ביידן, גם אתה שיבשת את שמו וכתבת 'עופר' במקום 'עפרי'... עיון בתרומתו של המלומד אילני לאנושות, מעלה מן האוב פתגם יהודי ידוע וישן:…
הי צבי, מכתב חשוב מאד. הוא מעודד ובונה. יחד עם זאת, יש לי שאלות/תהיות. למיטב הבנתי, יש גיל שבו מתחילה דמנציה משמעותית, שבה אנשים ממש מתקשים לקבל החלטות. איך יודעים שאדם רק שכח מילה, אך הוא עדיין בעל יכולת טובה לקבל החלטות, ומתי מגיע השלב שקבלת ההחלטות עצמה נפגעת?