הנשיא ג'ו בידן – אייקון תבונת המנהיגות ב'עת התבונה'

גילוי נאות: אני מבוגר בשש שנים מהנשיא ארצות הברית ג'ו בידן שמתקרב לגיל 80 ואני חש קרבה רגשית אליו כי שנינו נמצאים ופועלים בעת התבונה של חיינו.

הרגשתי קרבה ושותפות רגשית עם בידן כשמעד בזמן שעלה על המטוס הנשיאותי בשדה התעופה הצבאי אנדרוז בדרכו לאטלנטה, נפל על ברכיו, אך התרומם במהרה ונכנס ל"אייר פורס 1".

גם אני, ככל שאני מזדקן יותר, מועד יותר לנפילות. זה קורה לנו מאחר וחוש שווי המשקל וחוש היציבות שלנו בגילים המתקדמים יורדים וכך גם מהירות התגובה שלנו. אנחנו צפויים יותר לנפילות ממדרגות וסולמות, אך אין זה מעיד דבר על היכולות הקובעות את רמת התבונה שלנו שעולה דווקא בגילים המתקדמים של החיים. וכך גם היכולת שלנו להתאושש, לא רק מנפילות פיסיות, אלא גם, ומה שחשוב אף יותר, מהנפילות של החיים.

הרגשתי גם קרבה ושותפות עם בידן כשנכשל לא פעם בשליפת שמות מהזיכרון, כמו באותו מקרה שבו נכשל בלשונו ופנה לסגניתו קמלה האריס "הנשיאה האריס". והתקשורת מיהרה לעשות מזה מטעמים עם קורטוב של לעג.

גם את התופעה הזו אני מכיר גם אצלי. כשאנו מזדקנים היכולת שלנו לזכור שמות, תאריכים, מילים ואף היכן הנחנו את המשקפיים או המפתחות, הולכת ונחלשת. אולם בגילים אלה מוחנו נשען פחות על פרטים כמו שמות ותאריכים ויותר על 'התבונה הפרקטית' שעולה בנו ושנשענת על הניסיון האישי החוויתי שצברנו מלקחי התנסויות העבר העשיר שלנו. בעיני יש ערך הרבה יותר גדול לכך שבידן זוכר מניסיונו האישי את הלקחים ממאורעות שהתרחשו לפני 10, 20, 30, 40 ו-50 שנה. העומק ההיסטורי שהוא מביא לתפקידו הוא יתרון גדול שלא יסולא בפז.

בראיון שהעניק לרשת CBS עוד לפני היבחרו לנשיא, הדף בידן את התהיות בנוגע לגילו. הוא טען כי מדובר דווקא ביתרון. "עם הגיל מגיע ניסיון, עם הניסיון מגיעה תבונה, ועם התבונה מגיע שיקול הדעת". ואכן, תבונת המנהיגות בעת התבונה מתאפיינת בשיקול דעת ומתינות ורגישות מכבדת לאחר.

המתינות הרגישה שלו התגלתה במסיבת העיתונאים שערך לאחר שבניגוד לכל התחזיות בבחירות האמצע, להפתעת כולם, הוא התגלה כנשיא מכהן שזכה לרוב בסנט ואבד פחות מושבים בבית הנבחרים מכל נשיא אחר בכהונתו הראשונה מזה 40 שנה. ,הוא היה מאוזן, לא משתלח ולא מעליב ומקניט. "הגל האדום לא התרחש", אמר, אך גם הודה שהוא "מבין את המצוקה" בכל הנוגע לאינפלציה ועליית יוקר המחיה – שני הנושאים העיקריים שטרמפ והמעומדים מטעמו העלו כנגדו בקמפיין שלהם. קשה לי שלא להשוות את התגובה הזו גם לתרועת המנצחים של טרמפ כשניצח בבחירות לנשיאות או לזו של המנצחים בבחירות האחרונות אצלנו.

אני זוכר גם לטובה את ביקורו בארץ והמפגש המרגש שלו ב'יד ושם' עם שתי קשישות ניצולות שואה, שתיהן בכיסאות גלגלים כשבידן רוכן עליהן במשך דקות ארוכות, מקשיב לסיפוריהן וכשמישהו הניח כיסא לידו, הוא סרב השתמש בו.

הנשיא בידן מלמד אותנו את התגובה שאנו צריכים לאמץ לעצמנו מול כל סוג של גילנות. הוא מזכיר לנו שלא רק שהגיל הכרונולוגי איננו חזות הכול, אלא גם שפטרונות היתר שהמדינה והחברה מרעיפים עלינו בני הגילים המתקדמים כשהם ממהרים לסווג אותנו כזקנים, היא במקרים רבים לא מוצדקת, מנמיכה, משפילה ומזיקה לנו ולחברה בכללותה.