ג'ו בידן ואתה

מה לא נכתב לאחרונה על הנשיא ג'ו בידן בן ה- 81 בעיקר בעקבות העימות הטלוויזיוני הכושל שלו עם טרמפ ובציבור התקבע הדימוי שההזדקנות משפיעה לרעה על תבונת המנהיגות.

האומנם?

מה המדע העדכני יכול ללמד אותנו על מה שקורה לתבונתנו בהזדקנות?

בעבר ההזדקנות נתפסה כבליל של תהליכי התנוונות קוגניטיביים. אך בשנים האחרונות אנחנו מתחילים להבחין הבחנות מדויקות יותר על השפעותיה של ההזדקנות על התהליכים הקוגניטיביים השונים ומתוך הבחנות אלו מתגלה שבהזדקנות יש אומנם תהליכים קוגניטיביים שהם בירידה, אולם לא התבונה. זו עשויה דווקא לעלות ולהשתפר. וג'ו בידן הוא דוגמא לכך.

התובע המיוחד רוברט הור, שתחקר בזמנו את בידן על החזקתם של מסמכים מסווגים בביתו, ציין כי בתחקור הנשיא לא זכר, בין השאר, מתי כיהן כסגן הנשיא ואף לא את התאריך שבו מת בנו.

 גם לאחרונה בעימות עם טרמפ היו לו כמה "התחלקויות" מביכות של זיכרון, של החלפה בין מילים בעלי צליל דומה ושל גמגום.

"הוא גמור": זעקו הכותרות אחרי העימות, ומאז "התחלקויות" מביכו נוספות כאלה של בידן זוכות לתשומת לב תקשורתית רבה ומוצגות בצורה לא פרופורציונלית כעדות לכך שאינו כשיר עוד לכהונה נוספת.

אכן, בהזדקנות מתרחשת ירידה ניכרת ביכולתנו לזכור שמות, מספרים ותאריכים. אלה "בורחים" לנו בהזדקנותנו. הם כאילו "מסתתרים" אי שם בתוך מוחנו, נמצאים על "קצה הלשון" אך ממאנים לצאת החוצה. התופעה הזו גוברת בעיקר כאשר מוחנו עמוס בבעיות ואנו נתונים בלחץ נפשי. אך אין זה אומר שאנחנו לא מבינים את המשמעות של הדברים שהמילים או התאריכים ש"ברחו" לנו נועדו לבטא כמסמנים למסומנים.

גם אני בגילי, בן 87, כשאני נכנס לחנות החשמל השכונתית, מוחי יודע איזה נורה אני רוצה לקנות ולהבחין בין הנורות השונות שהמוכר מציע לי... אך אוף!...את שמו של החשמלאי השכונתי שלי שאותו אני מכיר היטב כבר הרבה שנים, אני לא מצליח לשלוף מזיכרוני. רק לאחר שכבר אני יוצא מהחנות ומוחי עסוק כבר בעניין אחר, פתאום עולה וצף שמו.

השכחה הזו לא מבטאת ירידה בתפקוד התבונתי שלי. זה דווקא עולה וממשיך לעלות עם השנים למרות שהשכחה שלי גוברת. ואכן, המחקרים מראים כי למעט במקרים של דמנציה או של אלצהיימר במצב מתקדם, הירידה בזיכרון אינה פוגעת בצורה משמעותית בתבונה שלנו בהזדקנותנו.

בידן מתבלבל בשמות, לא זוכר תאריכים ומתעייף מהר אבל זה לא מנע ממנו בנשיאותו להשיג הישגים המעמידים אותו בשורה הראשונה של הנשיאים הטובים ביותר בהיסטוריה האמריקנית.

בין ההישגים שלו בכהונתו הראשונה צריך למנות את ההתמודדות המוצלחת עם מגפת הקורונה וההתאוששות הכלכלית המהירה בעקבותיה על ידי תוכנית ההצלה האמריקאית שהקצתה משאבים רבים למאבק במגפה, כולל תמיכה כספית לעסקים קטנים וסיוע ישיר למשפחות​,  את הירידה בשיעור האבטלה: שיעור האבטלה ירד מ-6.2% ל-3.9%, הירידה הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית בשנה אחת, את חוק התשתיות שכלל השקעות רבות בכבישים, גשרים, תחבורה ציבורית, ותשתיות האינטרנט​, את חוק השבבים והמדע שהמתמקד בהחזרת ייצור שבבים לארצות הברית ויצר משרות חדשות וטובות בתחום הייצור​, את חוק ביטוח הבריאות בר השגה (ACA) שאפשר להעלות את מספר האנשים המבוטחים בחוק הבריאות לשיא חדש, את חוק ההכרה בנישואים שווי זכויות לזוגות חד-מיניים וזוגות בני גזעים שונים​ ואת המינוי התקדימי של שופטת שחורה ראשונה לבית המשפט העליון.

בתחום מדיניות החוץ והבטחון יש למנות את הצלחתו בגיוס תמיכה בינלאומית באוקראינה בעקבות הפלישה הרוסית, כולל סיוע צבאי וכלכלי משמעותי, את חיזוק נאט"ו והרחבת הבריתות עם מדינות שונות בעולם כדי להתמודד עם האתגרים הגלובליים​.

 תבונת ההזדקנות שלו במדיניות החוץ התבטאה בשיקול הדעת הזהיר שלו בהפעלת הכוח. כך הוא השיג את השקטת המצב באפגניסטן, את חידוש המו"מ עם איראן, ואת ניהול ההתמודדות הגלובלית עם רוסיה וסין, את מניעת הסתבכותה של המלחמה באוקראינה לכדי מלחמה עולמית ועתה בניסיונות שלו לסיים את המלחמה בעזה ולחלץ את הסכסוך הישראלי- פלסטיני בטרם יהפוך לסכסוך שיגרור את העולם לתוכו.

זו היא תבונה המשלבת בין רכות ורגישות ובין נוקשות ותקיפות, בין האמפטיה האנושית שלו שנחשפה לנו הישראלים במפגשיו עם משפחות החטופים מחד ובין הנחישות התקיפה שלו במסר לחיזבאללה: "למי שחושב לנצל את במצב, יש לי מילה אחת -Don't, Don't", מאידך.

גם לאחר כשלונו בעימות הטלוויזיוני ומפולת התמיכה בו בעקבותיה כשגוברים הקולות הקוראים לו להסיר את מועמדותו לכהונה שניה, הוא לא התכחש למציאות והודה בקשיי ההזדקנות שלו "אני יודע, אני לא אדם צעיר - זה המובן מאליו... אני לא הולך בקלות כמו פעם, אני לא מדבר חלק כמו פעם ואני לא מנהל עימותים כמו פעם". אך הוא לא מאבד את האמונה בתבונתו ולא מוותר. "לא הייתי רץ שוב אם לא הייתי מאמין בכל ליבי ונשמתי שאני יכול לעשות את התפקיד. יותר מדי מונח על כף המאזניים. טרמפ הוא איום אמיתי על האומה. הוא איום על החופש שלנו. איום על הדמוקרטיה שלנו. איום על כל מה שאמריקה מייצגת", ו"אני מתכוון לנצח"... "אני אסיים את העבודה שהתחלתי".

את תבונת החיים שלו בהזדקנותו ניתן להסביר בניסיון החיים העשיר והמגוון שבידן צבר במהלך חייו. חוויות אלו הן שמאפשרות לו עתה להבין מצבים מורכבים בצורה מעמיקה ולקבל החלטות מושכלות המתבססות על ניסיון החיים המצטבר שלו ולא על זיכרון טכני ושיפוטים דיכוטומיים.

אך מעבר לכך נראה שלתבונת ההזדקנות יש גם בסיס נירולוגי. בגילים המתקדמים של חיינו מתעבה 'כפיס המוח' המחבר בין 'האונה הימנית' – עונת הדמיון והרגש ובין 'האונה השמאלית' של מוחנו– העונה הרציונלית -לוגית.

התפתחות זו מאפשרת לאדם להשתמש בשתי ההמיספרות בו זמנית, להפעיל תהליכים של חשיבה מופשטת ולגשר בין ניגודים, כולל הניגודים שבין רכות ותקיפות, בצורה הרמונית יותר.  

בהזדקנותנו  מוחנו נשען פחות על ידע כללי ועל העלאה מזיכרוננו של המילים כישויות נפרדות. את שכחת המילים, הנתונים והתאריכים הגוברת של בידן ניתן לייחס לכך שהוא מייחס להם פחות חשיבות מהעיסוק החשיבתי במורכבותה של התמונה הגדולה המתבססות על שיקולים עתירי ניואנסים.

אתה בוודאי שואל את עצמך, מה כל זה נוגע לי אישית?

הוא נוגע ועוד איך.!!!

גם אם עדיין לא הגעת לתקופת ההזדקנות של חייך, דבר אחד בטוח, גם אתה תגיע אליה.

גם אתה בהזדקנותך צפוי לגלות בך, ברמה ובצורה כזו או אחרת, את אותם כישורים קוגניטיביים יורדים מהם סובל בידן, אך גם בך חווים אותם כישרים של תבונת ההזדקנות שבידן מצטיין בהם.

את התבונה הזו החוויה בכולנו, רק מעטים מכירים ועוד פחות מכך מפעילים - רובנו לא.

כדאי שכבר היום תתחיל להכיר וללמוד אותה בך ותכוון אותך אליה שכן היא שתיקבע איזה משמעות ותכנים תפיק מחייך בעיקר בהזדקנותך.

מה דעתך?