בילדותי הייתה לי בובת 'נחום תקום'. זה היה מאותם צעצועים חביבים של פעם שכבר קשה למצוא אותם. הם נועדו להפעלה ולהנעה באמצעות טריק פיסיקלי ולא באמצעות שבב דיגיטלי או מנוע כלשהו. בתחתיתה של הבובה יש משקולת שמאפשרת לה לקום על רגליה כל פעם מחדש. גם כמשליכים אותה על גבה או על פניה, לא ניתן להפיל אותה. כשהיינו ילדים אהבנו להוציא עליה את האנרגיה שלנו בניסיון האינסופי להפיל אותה ללא הצלחה או סתם ולבהות איך 'נחום תקום' נופל וקם, נופל וקם, נופל וקם....
ל'נחום תקום' יש קסם בלתי ניתן לערעור, אך חבוי בו גם מסר לחיים. ובעניין זה אני אוהב בעיקר את הגרסה היפנית שלו הנקרא 'אוקיאגארי-קובושי'. הוא בנוי בצורה דומה לזה שאנחנו מכירים ועיקר הנפח שלו עשוי מעיסת נייר. אך בתרבות היפנית יש לו משמעות מיוחדת - הוא משמש כקמע וכסמל לכושר התמדה ולגמישות.
צעצועים הם בני חלוף, כילדותנו, אך לא כך המסרים שהם יכולים ללמד אותנו לגבי החיים.
למסר כושר ההתמדה הגמישה שמסמל הנחום תקום היפני אנחנו נזקקים בעיקר בגילים המתקדמים שבהם צפויים לנו מצבי משבר של פרידות, של דלתות נסגרות, של חולי וירידה ביכולת הביצועית ובאפשרויות שעדיין פתוחות בפנינו. נצטרך לעמוד בהם ושוב ושוב לקום ולהתמודד עם מה שהחיים מזמנים לנו.
אולם בניגוד ל'נחום תקום' שקם תמיד לאותו מקום בו היה לפני שניסו להפיל אותו, ה'נחום תקום' של תקופת התבונה מעולם לא קם לאותו מקום. הוא קם תמיד למקום חדש. זו היא טיבה של אותה גמישות נחושה 'נחום תקומית' של תקופת התבונה.
לקום למקום חדש זה להתאים מחדש את האישיות שלנו על מנת למצוא שוב את העניין בחיינו, לגייס את המשאבים הנחוצים להתמודד עם המצב החדש, ולהמשיך לגדול גם מתוכו.
במובן מסוים ניתן לאומר כי כל מה שהצעתי לכם בספרי 'עת התבונה – הגיל החדש בחיי האדם' נועד להכין אתכם לאותה התמדה של גמישות שכל עוד תצליחו להעלות אותה מתוככם, אתם לא זקנים.
זה אולי נשמע קצת טיפשי, אך אני מציע לכם גם שכשהמשבר מאיים להפיל אתכם על הקרשים תזכרו לדמיין ולאומר לעצמכם 'נחום, או מה שלא יהיה שמכם, קום!!!'. תאמינו לי, זה מועיל.