כשתוחלת החיים לא עלתה על שישים, וזה היה לא כך מזמן, כשהגענו לשנות הארבעים של חיינו, נכנסנו למה שכונה 'משבר גיל הארבעים'.
לאחר שבמחצית הראשונה של חיינו כבוגרים היינו עסוקים מדי במרוץ הקריירה והמשפחה מכדי לשאול שאלות על טעם ומשמעות חיינו, כשהגענו לגיל הארבעים התחלנו להרגיש כי כל אלה כבר לא מספקים אותנו. או כפי שכינה זאת חוקר ההתפתחות האנושית אריק אריקסון, "מתוך האדם רוצים לצאת עוד חלקים של עצמו" ועתה הוא בשל להעלות סימני שאלה לגבי המשמעות של כל זה לעצמו ולאושרו בעשרים השנים שנותרו לו.
אך מחקרי שאלונים שהועברו לבני הארבעים מאז סוף שנות השבעים של המאה הקודמת הראו כי פחות ופחות מהנשאלים עוברים משבר כזה בשנות הארבעים.
בעוד שבמחקר שבדק את הנושא ב-1978 נמצא כי 80 אחוז מהמשתתפים במשאל העידו כי חוו את 'משבר גיל הארבעים', במחקר מ-1985, כבר 70 אחוז מהנשאלים השיבו שלא חוו את המשבר בשנות הארבעים של חייהם. במחקרים שנערכו בתחילת המאה הנוכחית רק פחות מעשרה אחוזים מהאמריקאים העידו כי הם חווים משבר משמעותי בעשור הרביעי של חייהם.
מה קרה? לאן נעלם 'משבר גיל הארבעים' ?
הוא לא נעלם. הוא פשוט נדחה והוא מופיע בצורות חריפות יותר עשר , ואף עשרים שנה מאוחר יותר. העלייה חסרת התקדים בתוחלת החיים בדורנו "הזיזה" את המשבר, שינתה אותו והחריפה אותו.
אצל רבים מאתנו הוא משולב עם המשבר של היציאה לגמלאות, ואצל רבים אחרים הוא מגיע כבר כאשר אנחנו מתקרבים לגיל החמישים ואנחנו מגלים שבגילים אלה הסיכויים של מי שמפוטר למצוא עבודה אחרת בתחום שלו הקדיש את כל תקופת הבגרות הראשונה שלו, הוא זעום. או כאשר אנחנו מרגישים שהצעירים במקום העבודה שלנו מתחילים לעקוף אותנו ועתה אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו "ומה עכשיו?"
זה הוא משבר שעתה אינו פוסח על איש מאתנו, כולל אלה שנחלו הצלחה לא מבוטלת והישגיהם בתקופות הבגרות הראשונה היו מרשימים ומספקים.
וכשאנו מוצאים את עצמנו במצב זה אנחנו מגלים שהחברה שעד כה ידעה לומר לנו את מה שאנחנו צריכים לדעת על כיצד עלינו לנהוג ולהבטיח לנו שאם ננהג כך הכול יהיה בסדר, עתה אין לה יותר מה לומר לנו. אנחנו עתה לבד, מביטים בפני עצמנו ועם עצמנו עובדי עצות. האם מעתה כל מה שנותר לנו הוא הירידה בסולם החיים לעבר הזקנה? לא בהכרח כך.
העלייה חסרת התקדים בתוחלת החיים הוסיפה לנו לא רק שנות חיים, היא יצרה לנו אופציה לתקופת חיים חדשה – 'תקופת הבגרות השנייה'. זו תקופת חיים שהיא שונה איכותית מתקופת הבגרות הראשונה שעתה אנחנו נפרדים ממנה והיא שונה במהותה מתקופת הזקנה. טמון בה הפוטנציאל להתפתחות וצמיחה חדשים שעומקם גדול מכל מה שהכרנו עד כה בתקופת הבגרות הראשונה של חיינו.
ובכך אני רוצה לשתף אתכם בהרצאה 'הגיל הנעלם – המתנה שקבלנו ואיננו יודעים עדיין מה לעשות בה' שתתקיים ביום שלישי, ה- 10 ביוני בשעה 20:30 באודיטוריום של סמינר הקיבוצים.
לפרטים והרשמה לחצו כאן.