'מחקר הנזירות' הוא שמו של פרויקט מחקר ידוע שהחל עוד ב-1986 על ידי חוקרי דמנציה מאוניברסיטת מינסוטה שסיפק לראשונה תובנות פורצות דרך לגבי הקשר בין התפקוד האישי של האדם ובין התפתחות מחלת האלצהיימר בהזדקנותו.
הוא נקרא בשם 'מחקר הנזירות' מאחר ונעשה על נזירות חברות במסדר לנזירות נוטרדאם שליד מאנקאטו שבמדינת מינסוטה שהסכימו לעבור בדיקות מקיפות ותכופות של מצבם הרפואי והתפקודי ולתרום את מוחן לבדיקה לאחר מותן.
החוקרים, שהתענינו בהתפתחותה של מחלת האלצהיימר בגילים המתקדמים, הסתקרנו לבחון את הקשר בין אורח החיים הפעיל של הנזירות גם בשנות ההזדקנות (הן לא יוצאות לפנסיה...) והאמונה הדתית שלהם שנותנת משמעות לחייהן ובין עדויות על כך שהן מאריכות חיים יותר ובמצב תפקודי טוב יותר ממוצע האוכלוסייה הכללית. ואכן, נמצא שמבין המשתתפות במחקר היו לא מעטות שתפקדו היטב והאריכו חיים עד ומעבר לגיל המאה.
כשהשוו את הממצאים הנירולוגים שנמצאו בבדיקת מוחן לאחר מותן, למעקב שביצעו אחר תפקודן בפועל בשנות החיים האחרונות של חייהן, נמצא אצל רבות מהנבדקות פער משמעותי בין השניים. מתברר שלמרות שבמוחן נמצאו סימנים נירולוגים ברורים של מחלת האלצהיימר במצב מתקדם, רובן המשיכו להיות ערניות ומלאות חיים ותפקדו היטב ממש עד סמוך למותן.
גם במחקרים אחרים נמצא כי שליש מהאנשים שבמוחותיהם התגלה בעת נתיחה לאחר המוות נזק רקמתי האופייני לאלצהיימר, מעולם לא סבלו מאובדן זיכרון חמור או לקות שכלית.
מה קורה כאן? מה ההסבר לתופעה זו?
ה'מה קורה כאן?' הזה גירה אותי לצאת למסע מחקרי משלי שהוליך אותי ממחקר הנזירות ל-Reverse Aging. זה הוא מחקר אורך יישומי שאני מקיים אותו הלכה למעשה כבר קרוב לעשרים שנה, גם על עצמי, מאז שהגעתי לגיל היציאה לפנסיה - 67. (היום אני בן 86...).
במדע הרפואה מכנים את התופעה הזו בשם 'רזרבה קוגניטיבית' ומסבירים כי לאנשים שונים יש חוסן אישי שונה בהתמודדות עם תהליכי ההזדקנות האישית שלהם. הם מפתחים יכולות, או כפי שהרופאים מכנים זאת – 'רזרבות' שונות, חיוביות או שליליות, להתמודדות האישית שלהם עם מחלות ומשברי ההזדקנות.
החוקרים לא הצליחו למצוא סיבה אחת מובהקת שעליה ניתן להצביע כ"הגביע הקדוש" שמסביר את השונות הזו. במסע המחקרי שלי גיליתי שזה לא גורם אחד ואף לא צירוף סתמי של מספר גורמים, אלא אימוץ של מכלול מערכתי שלם של תפיסה ואורח חיים אישי מתמשך ועקבי, הקובע את 'הגיל התפקודי' שלנו – כיצד אנחנו מתפקדים גופנית, חשיבתית, רגשית וחברתית כשלמות תפקודית משולבת אישיותית אחודה.
באמצעות אימוץ מכלול מערכתי שלם של תפיסה ואורח חיים תבוני כזה ניתן להמשיך ולתפקד בהזדקנות גם נוכח מחלות ההזדקנות למיניהן ולדחות את השפעתן והתקדמותם עד לסוף החיים ממש.
ומכאן עברתי לשלב הבא במסע שלי -מחקר על כיצד ניתן ליישם זאת הלכה למעשה?.
והמסע הזה הוליך אותי לפיתוח שיטה להדרכה, אימון וליווי התהליכים הנדרשים על מנת לעצור, להשהות ואף לעשות רברס לגיל התפקודי שלנו גם במצבים שבהם בבדיקות הרפואיות מגלים בנו כבר סימנים של התפתחות מחלות הזקנה למיניהן.
ומכאן עברתי לפיתוח סדנת הדרכה שבה אני מלמד את הנרשמים כיצד לחולל בעצמם, לעצמם, את תהליכי ה- Reserve Aging.
אם כל זה מעניין אותך ואתה, או את, מוכנים להפסיק להתייחס לשנות ההזדקנות הצפויות לכם כנוסעים פסיביים באוטובוס ההזדקנות שלכם, לעבור לכיסא הנהג ולהתחיל לנהוג את נתיב החיים שלכם בהזדקנות, כתבו לי כאן ואשמור לכם מקום בהרשמה לסדנא שתפתח בקרוב...
היכן תתקיים הסדנא?
שבת שלום לך צבי, השתתפותי בסדנא שלך החשובה תלויה במחירה ובעיתויה, מקווה שהכל לטובה.
בברכת שבת שלום מיכה עציון.